Walked in Barton Stacey.
Even
when I pause for a moment or two everything around me keeps on moving within
the larger continuity of movement and change. I was thinking today, as I was
walking, about the concepts of hope, despair and agreement. It is only at the
place where I lost hope that I can look for new hopes. Agreement is between you
and me, we both agree. I need you to be present. You and I facing each-other conversing listening present
together between understanding and not understanding; inhaling the same air,
exhaling subjective air into our shared space, expanding intimate spaces,
making room for difference, connecting and building new understanding. It is
only at the place where we lost hope that we can look for - and perhaps find -
new hopes. And despair moves out within the larger continuity of movement and
change.
יום חמישי להליכת השלום של ima מחוות סולידריות ותמיכה ב'נשים עושות שלום' ומסע השלום 24.9-10.10.2017. אפילו כשאני מפסיקה לרגע או שניים הכל מסביבי ממשיך לנוע ברצף התנועה והשינוי הגדול. חשבתי היום תוך כדי הליכה על המושגים תיקווה, ייאוש והסכם. רק במקום בו איבדתי תיקווה אני יכולה לחפש תיקוות חדשות. הסכם ביני ובינך שניינו/שתינו מסכימות. אני צריכה אותך עכשיו מולי נוכח/ת. אני מולך את/ה מולי אנחנו משוחחות/ים מקשיבות/ים נמצאות/ים יחד בין הבנה לאין הבנה, שואפות/ים את אותו האוויר פנימה, נושפות/ים אל תוך מרחב משותף אוויר סובייקטיבי, מרחיבות/ים את מרחבי הקירבה, מפנות מקום לשונה בינינו, מתחברות/ים ובונות/ים הבנות חדשות. רק במקום בו איבדנו תיקווה אנחנו יכולות/ים לחפש - ואולי גם למצוא - תקוות חדשות. והייאוש עובר בתוך רצף התנועה והשינוי הגדול.
יום חמישי להליכת השלום של ima מחוות סולידריות ותמיכה ב'נשים עושות שלום' ומסע השלום 24.9-10.10.2017. אפילו כשאני מפסיקה לרגע או שניים הכל מסביבי ממשיך לנוע ברצף התנועה והשינוי הגדול. חשבתי היום תוך כדי הליכה על המושגים תיקווה, ייאוש והסכם. רק במקום בו איבדתי תיקווה אני יכולה לחפש תיקוות חדשות. הסכם ביני ובינך שניינו/שתינו מסכימות. אני צריכה אותך עכשיו מולי נוכח/ת. אני מולך את/ה מולי אנחנו משוחחות/ים מקשיבות/ים נמצאות/ים יחד בין הבנה לאין הבנה, שואפות/ים את אותו האוויר פנימה, נושפות/ים אל תוך מרחב משותף אוויר סובייקטיבי, מרחיבות/ים את מרחבי הקירבה, מפנות מקום לשונה בינינו, מתחברות/ים ובונות/ים הבנות חדשות. רק במקום בו איבדנו תיקווה אנחנו יכולות/ים לחפש - ואולי גם למצוא - תקוות חדשות. והייאוש עובר בתוך רצף התנועה והשינוי הגדול.
No comments:
Post a Comment